חופשה שנתית

כל המידע שלהלן נלקח מאתר משרד הכלכלה

לפי חוק חופשה שנתית,
כל עובד זכאי לחופשה שנתית. אורך החופשה נקבע בהתאם לוותק של העובד במקום עבודתו,ולהסכם הקיבוצי שחל בעניינו. מתוך כך, קיומו של הסכם קיבוצי עשוי, בדרך כלל, להיטיב עם העובד בקשר לימי החופשה שמגיעים לו, על–אף האמור בחוק.

(לחיפוש הסכמים קיבוציים לחץ כאן.) מתוך כך, המשך ההסבר כאן אינו מתחשב בהסכם קיבוצי שיגבר על הוראות אלה.

בעד כל אחת מ-4 שנים הראשונות לעבודתו זכאי העובד לחופשה בת 14 ימים קלנדריים (שבועיים) שהם 12 ימי עבודה אם המדובר בשבוע עבודה בן 6 ימים, או 10 ימי עבודה אם עובדים

בעד השנה החמישית העובד זכאי ל– 16 ימי חופשה קלנדריים; 18 בעד השנה השישית, 21 יום בעד השנה השביעית, ויום נוסף בעד כל שנה עד למקסימום של 28 ימים קלנדריים (ארבעה שבועות).

פירוט של מספר הימים להם זכאי עובד עפ"י וותק במקום עבודה.
שנות וותק	זכאות	משמעות הזכאות מבחינת ימי עבודה בפועל
		בשבוע עבודה של 6 ימים	בשבוע עבודה 5 ימים
משנה עד 4 שנים	14	12	10
חמש שנים	16	14	12
שש שנים	18	16	14
שבע שנים	21	18	15
שמונה שנים	22	19	16
תשע שנים	23	20	17
עשר שנים	24	21	18
לכל שנה נוספת יתווסף יום לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 ימים

יש לשים לב כי החוק נוקט במונח "ימים" ולא "ימי עבודה", כלומר ימי החופשה כוללים שישי ושבת אך קובעכי בימי החופשה לא תיכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה. לצורך כך, זכאות של 14 ימי חופשהתעניק לעובד העובד במסגרת שבוע עבודה של 6 ימים בשבוע 12 ימי חופשה בשנה, ולעובד העובד במסגרת שבועעבודה של 5 ימים בשבוע 10 ימי חופשה בשנה.

עובד יהיה זכאי לחופשה שנתית לפי הטבלה אם היה עובד של אותו מעביד במהלך כל השנה ועבד לפחות 200 ימים. אם עבד פחות מ- 200 ימים יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים של הטבלה כיחס מספר ימי עבודה בפועל אל מספר 200. (לדוגמא אם העובד עבד בפועל 150 ימים בשנה השניה לעבודה יהיה זכאי

ל- 14*150 /200= עשרה ימים (חלק של יום לא בא במנין) : 8 ימי עבודה או 6 לפי אורכו של שבוע עבודה).

אם העובד היה עובדו של אותו מעביד בחלק משנת העבודה, יהיה זכאי לימי חופשה כמפורט בטבלה אם עבד באותו חלק של השנה לפחות 240 ימים . אם עבד פחות מ- 240 ימים אזי יהיה זכאי לחלק היחסי ממספר הימים המופיע בטבלה, כיחס ממספר ימי עבודה בפועל ל 240 (בהתאם לחישוב הנ"ל : 150*14 /240= שמונה ימים).

תמורת חופשה

עובד שעבד לפחות יום אחד ועד 75 ימים, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ואין בינו לבין המעביד חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים, לא יהיה זכאי לימי חופשה בטבלה לעיל, אלא יהיה זכאי ל"תמורת חופשה" בסך 4% מכלל הסכומים שהשתכר.

מועד החופשה

החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת–העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת–העבודה שלאחריה.
על אף האמור לעיל, רשאי עובד לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת במועד שיבחר ויום אחד נוסף באחד מהימים המופיעים ברשימה להלן, בתנאי שהודיע על כך למעבידו 30 ימים מראש לפחות:

חישוב ימי החופשה

אלה הימים שלא יובאו במניין ימי החופשה:

הימים בהם שירת העובד שירות מילואים פעיל
ימי חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג – להוציא ימי המנוחה השבועית
ימי חופשת לידה
הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה
ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם
ימי שביתה או השבתה
ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה– עשר, ובמידה שעלו

חלו ימים עקב אילו מהנסיבות המתוארות לעיל בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימהככל האפשר תוך אותה שנת עבודה.

דמי החופשה

המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל. השכר הרגיל לעניין סעיף זה הוא:

לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד
לגבי עובד בשכר: שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר 90; אם היו ברבע השנה חדשי עבודה לא–מלאה,יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שב-12 החדשים שקדמו לחופשה, הכול לפי בחירת העובד.

שכר עבודה לעניין עובד בשכר הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי, שאושר לעניין זה על ידי שר התמ"ת. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה.

המועד לתשלום דמי החופשה

דמי החופשה ישולמו לכל המאוחר ביום שבו היו משלמים לעובד את שכרו, אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד, אך אם העובד יוצא לחופשה של שבעה ימים לפחות, ודרש להקדים את תשלום דמי החופשה – ישולמו לכל המאוחר שני ימים לפני תחילת החופשה.

פדיון חופשה

אם הופסקה עבודתו של עובד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו הפסיק לעבוד, ישלם המעביד פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד. הצגת תמצית החוק

הצגת תמצית החוק

בהתאם לתקנות, במקום המשמש לעסק, למשלוח–יד או לשירות ציבורי המעביד חייב להציג, הצגה נראית לעין, של תמצית חוק חופשה שנתית בנוסח שפורסם בירחון משרד העבודה" עבודה וביטוח לאומי", מאוקטובר 1951 (עמוד 13).

מכיוון שתמצית החוק אינה מעודכנת, יהיה זה נכון לפרסם את הוראות החוק העדכניות, במקומה.

הודעות

כתיבת תגובה לבטל